החלטה בתיק מ"ת 10854-08-11

נדחה למתן החלטה לאחר הפסקה, במהלכה אעיין בתיקי החקירה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אב תשע"א, 16/08/2011 במעמד הנוכחים.

הצדדים חוזרים לאולם לשמיעת ההחלטה.

<#6#>

החלטה

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום, בת.פ. 10836-08-11,  ובו שני אישומים.

באישום הראשון מיוחס למשיב  ביצוע עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), זאת לאחר, שלפי הנטען בכתב האישום, ביום 1/8/11 הוא איים על מנהל סניף ראמה של בנק ערבי - ישראלי, מר נאדר ברהום (להלן: "המתלונן"), באומרו לו "אני אדאג שיורידו לך את הגרון", בתגובה לכך שהמתלונן אמר למשיב  כי בקשתו לקבלת הלוואה נמצאת בטיפול.

באישום השני מיוחס למשיב  ביצוע עבירה  לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, זאת לאחר, שלפי הנטען בכתב האישום, ביום 4/8/11 הוא שוב הגיע לסניף הבנק הערבי - ישראלי בראמה,  נכנס לחדרו של המתלונן בקשר להלוואה הנ"ל ושוטרים שהוזעקו למקום ע"י המתלונן מצאו בכיס מכנסיו של המשיב סכין בעל להב באורך של 7 ס"מ.

2.         בד בבד עם הגשת כתב אישום הוגשה  גם הבקשה שבפניי, בה עותרת המבקשת להורות על מעצרו  של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 10836-08-11.

            ראוי לציין שבשל רקע של בעיות נפשיות הופנה המשיב  לבדיקה פסיכיאטרית לצורך מתן חוו"ד באשר   לכשירותו / מסוגלותו לעמוד לדין וביום 15/8/11 ניתנה חוו"ד פסיכיאטרית ממנה  עולה כי הוא בר בעונשין וכי הוא מסוגל לעמוד לדין.

3.         מקור סמכותו של בימ"ש  להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו, בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

            על פי הוראות סעיף 21 הנ"ל, רק בהתקיים שני תנאים מצטברים והם:

            א.         קיומה של  עילת מעצר,

            ב.         קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם,

            קמה לו לביהמ"ש הסמכות להורות כאמור.

4.         הבה נבדוק,  להלן, האם במקרה שבפניי מתקיימת עילת מעצר והאם ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.